הקמה

  • כ' מרחשוון תשל"ח (1.11.1977) – 16 משפחות עלו לבסיס הצבאי בה"ד 4 בהרי בית אל
  • י"ח אלול תשל"ח  (20.09.1978) – בניית בתי קבע בבית אל א' והקמת בית אל ב' בקריית הישיבה
  • כ"ח אב תשנ"ז (31.8.1977)  – איחוד בית אל א' ובית אל ב' למועצה מקומית אחת

בית אל מוזכרת עשרות פעמים בתנ"ך, היא מופיעה כעיר מרכזית ומקודשת במסעיהם של אבות האומה. כאן, ממזרח לבית אל, הקים אברהם אבינו מזבח, וכאן הוא קרא לראשונה בשם ד': "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל, ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם, ויבן שם מזבח לד', ויקרא בשם ד' "(בראשית י"ב, ח')

לכאן הגיע יעקב אבינו, כאשר הוא ברח מעשיו לארם-נהריים. מסבירים את בואו של יעקב דווקא לבית אל ברצונו להתפלל במקום שסבו, אברהם, קרא בשם ד'. והנה כאן הוא חלם את חלומו המופלא: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-לוהים עולים וירדים בו" (בראשית כ"ח, י"ב).

בחלום זה קיבל יעקב אבינו את ההבטחה, שהעם שייצא ממנו יירש את ארץ ישראל ויהיה מקור הברכה של האנושות כולה: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך . . . ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית כ"ח, י"ד).

יחד עם ההבטחה הלאומית קיבל יעקב, הגולה מארץ ישראל לארץ נכר רחוקה, גם הבטחה אישית: "והנה אנכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת . . ." (בראשית, כ"ח ט"ו). ההבטחה האישית הפכה בפרשנות המסורתית גם היא להבטחה לאומית — בבחינת "מעשי אבות סימן לבנים" — ההבטחה  לעם ישראל שעתיד לגלות מארצו לארצות נכר רחוקות, ומהן ישוב לאדמתו באחרית הימים.

מתוך החלום התגלתה ליעקב קדושתה של ארץ ישראל בכלל ושל בית אל בפרט: "ויקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן יש ד' במקום הזה . . . אין זה כי אם בית א-לוהים וזה שער השמים" (בראשית, כ"ח י"ז-"ח). בעקבות הגילוי הזה קרא למקום בית אל, וכך נקבע שם המקום לדורות.

הבטחת ד' התקיימה. בעקבות קריאתו של א-לוהים ליעקב: "קום עלה בית אל ושב שם . . . " (בראשית ל"ה, א'), יעקב חזר למולדתו שלם בגופו, ברוחו ובאמונתו. הוא טיהר את בני משפחתו ועלה אל המקום המקודש: "ויאמר יעקב אל ביתו: הסירו את אלוהי הנכר והיטהרו . . . ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לא-ל העונה אותי ביום צרתי . . ." (בראשית, ל"ה ב'-ג'). כך קיים יעקב את הנדר כאשר יצא מארץ ישראל, ובכך הוא המשיך את מסורתו של אברהם סבו.

בזכות קדושתה של בית אל היא הפכה למקום של תפילה ועבודת ד' בתקופת השופטים, לפני הקמת בית המקדש בירושלים. כך למשל, במלחמה עם שבט בנימין: "ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבואו בית אל . . . ויעלו עולות ושלמים לפני ד' " (שופטים כ', כ"ו).

פרק אפל וקשה בתולדותיה של בית אל ובהיסטוריה היהודית הוא הפרק שנפתח בפילוג הממלכה בימי ירבעם בן נבט ובהפיכתה של בית אל למרכז דתי, שהתחרה בבית המקדש בירושלים וניסה להחליף אותו. את הפרק הזה סיים יאשיהו, המלך הצדיק, שמלך בסוף ימי הבית הראשון. הוא הרס את המקדש שהוקם בבית אל: "וגם את המזבח אשר בבית אל, הבמה אשר עשה ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל . . . נתץ וישרוף את הבמה הדק לעפר"(מלכים ב', כ', ט"ז).

עם חורבן בית ראשון חרב הישוב היהודי בבית אל.

בראשית הבית השני חזרו כמה מאות מאנשי בית אל לעירם מגלות בבל ובנו אותה מחדש. אנשי בית אל של הבית השני התפרסמו דווקא בנאמנותם לבית המקדש ולתורת ישראל. ובפרוץ מרד המכבים מצאו יהודה המכבי ואנשיו מחסה ותמיכה בהרי בית אל ומכאן הם יצאו לקרבות הגבורה והניצחון נגד היוונים מחללי המקדש. הישוב היהודי בבית אל חרב שוב עם חורבן בית שני, ובית אל נשארה בשממונה במשך קרוב לאלפיים שנה.

לאחר 2,000 שנות גלות, חזרה הנוכחות היהודית לאזור בית אל, כאשר התיישבה משפחה יהודית משפחת שרתוק בתוך הכפר עין סיניא, הסמוכה לבית אל. בנם משה (שרת) התמנה עם השנים לראש ממשלת ישראל.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, במסגרת הצבא הבריטי לחם הגדוד העברי נגד הטורקים בהרי בית אל.

בשנת תשכ"ז (1967), מיד לאחר מלחמת ששת הימים החלה לקום התיישבות יהודית בהרי יהודה.

 כ- 10 שנים לאחר מכך, בשנת 1977, עלה הגרעין הראשון לקרקע לבסיס הצבאי בבית-אל, ובזה התחדש הישוב היהודי בבית אל, סמוך לחורבותיה של העיר היהודית העתיקה בית אל.

במשך כל הדורות וגם כיום, מבקשים יהודים לפקוד את אותה אבן עליה הניח יעקב אבינו את ראשו הנמצאת באתר חלום יעקב, כדי להתפלל במקום ולשטוח את בקשותיהם לפני בורא עולם.