בית אל מוזכרת עשרות פעמים בתנ"ך, היא מופיעה כעיר מרכזית ומקודשת במסעיהם של אבות האומה. כאן, ממזרח לבית אל, הקים אברהם אבינו מזבח, וכאן הוא קרא לראשונה בשם ד': "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל, ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם, ויבן שם מזבח לד', ויקרא בשם ד' "(בראשית י"ב, ח')

לכאן הגיע יעקב אבינו, כאשר הוא ברח מעשיו לארם-נהריים. מסבירים את בואו של יעקב דווקא לבית אל ברצונו להתפלל במקום שסבו, אברהם, קרא בשם ד'. והנה כאן הוא חלם את חלומו המופלא: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-לוהים עולים וירדים בו" (בראשית כ"ח, י"ב).

בחלום זה קיבל יעקב אבינו את ההבטחה, שהעם שייצא ממנו יירש את ארץ ישראל ויהיה מקור הברכה של האנושות כולה: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך . . . ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית כ"ח, י"ד).

בזכות קדושתה של בית אל היא הפכה למקום של תפילה ועבודת ד' בתקופת השופטים, לפני הקמת בית המקדש בירושלים. כך למשל, במלחמה עם שבט בנימין: "ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבואו בית אל . . . ויעלו עולות ושלמים לפני ד' " (שופטים כ', כ"ו).

פרק אפל וקשה בתולדותיה של בית אל ובהיסטוריה היהודית הוא הפרק שנפתח בפילוג הממלכה בימי ירבעם בן נבט ובהפיכתה של בית אל למרכז דתי, שהתחרה בבית המקדש בירושלים וניסה להחליף אותו. את הפרק הזה סיים יאשיהו, המלך הצדיק, שמלך בסוף ימי הבית הראשון. הוא הרס את המקדש שהוקם בבית אל: "וגם את המזבח אשר בבית אל, הבמה אשר עשה ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל . . . נתץ וישרוף את הבמה הדק לעפר"(מלכים ב', כ', ט"ז).

עם חורבן בית ראשון חרב הישוב היהודי בבית אל.

אולם הגולים חזרו, בראשית הבית השני חזרו כמה מאות מאנשי בית אל לעירם מגלות בבל ובנו אותה מחדש. אנשי בית אל של הבית השני התפרסמו דווקא בנאמנותם לבית המקדש ולתורת ישראל.

בפרוץ מרד המכבים מצאו יהודה המכבי ואנשיו מחסה ותמיכה בהרי בית אל ומכאן הם יצאו לקרבות הגבורה והניצחון נגד היוונים מחללי המקדש.

בבית אל קיים ישוב גדול ולא מוכר שהחל את דרכו כנראה בגולים השבים ארצה מבבל. ישוב זה שננטש במי מרד החשמונאים, שב ויושב והגיע לשיא גודלו בימי בית שני ( התקופה הרומית הקדומה)

לישוב לא מוכר זה יש סיפור יחודי שאין שני לו באזור, סיפור העוסק במערך ההגנה בתקופת המרד הגדול. הגנה שלצערנו לא צלחה והישוב נכבש נהרס וננטש.

הישוב היהודי בבית אל חרב שוב עם חורבן בית שני, ובית אל נשארה בשממונה במשך קרוב לאלפיים שנה.

לאחר 2,000 שנות גלות, חזרה הנוכחות היהודית לאזור בית אל, כאשר התיישבה משפחה יהודית משפחת שרתוק בתוך הכפר עין סיניא, הסמוכה לבית אל. בנם משה (שרת) התמנה עם השנים לראש ממשלת ישראל.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, במסגרת הצבא הבריטי לחם הגדוד העברי נגד הטורקים בהרי בית אל.

בשנת תשכ"ז (1967), מיד לאחר מלחמת ששת הימים החלה לקום התיישבות יהודית בהרי יהודה.

 כ- 10 שנים לאחר מכך, בשנת 1977, עלה הגרעין הראשון לקרקע לבסיס הצבאי בבית-אל, ובזה התחדש הישוב היהודי בבית אל, סמוך לחורבותיה של העיר היהודית העתיקה בית אל.

תאריכים בתולדות הישוב המחודש:

  • כ' מרחשוון ה'תשל"ח, 1 בנובמבר 1977– עלייה לקרקע: 16 משפחות עלו לבסיס הצבאי בה"ד 4 בהרי בית אל
  • י"ח אלול ה'תשל"ח, 20 בספטמבר 1978– בניית בתי קבע בבית אל א' והקמת בית אל ב' בקריית הישיבה
  • כ"ח אב ה'תשנ"ז, 31 באוגוסט 1997– איחוד בית אל א' ובית אל ב' למועצה מקומית אחת